הכרעת דין בתיק תת"ע 2233-01-12 - פסקדין

נגד הנאשם הוגש כתב אישום, לפיו, ב- 19.05.11  בשעה 11.15 או בסמוך, ברחוב זבוטנסקי ברמת גן, התקרב הנאשם למעבר חצייה ולא איפשר להולכי רגל שחצו במעבר להשלים את החצייה בביטחה.   בניגוד לתקנה 67 (א) לתקנות התעבורה תשכ"א - 1961.

הנאשם כפר באשמה המיוחסת לו ונשמעו הראיות.

מטעם התביעה העיד השוטר חבה יורם. עדותו נשענה רובה ככולה על הדו"ח אשר הוא רשם ביום המקרה - ת/1. על פי רישומו של השוטר, ביום האירוע, עמד השוטר במקום הבחין בנאשם רוכב על קטנוע. הנאשם הגיע מכיוון רח' ביאליק לרח' זבוטינסקי. בנתיב הראשון הלכו שני הולכי רגל שהגיעו לפס השלישי. הנאשם עקף אותם עם הקטנוע עליו רכב. הולכי הרגל נאלצו לעצור הליכתם. הנאשם נעצר ע"י השוטר ונרשם לו דו"ח.

תגובת הנאשם לאוזני השוטר במעמד רישום הדו"ח הייתה: "הם עוד לא ירדו."

בחקירה נגדית טען השוטר כי עמד "זבוטינסקי, על ביאליק. אני עומד על הצומת.", "אני עמדתי על הנת"צ בזבוטינסקי ותצפתי על מעבר החצייה."

בבית המשפט טען הנאשם, כי בגלל מבנה הצומת הוא עמד ראשון ברמזור. לדבריו הולכי הרגל מקבלים את הירוק שנייה שלמה אחרי שלו היה כבר אור ירוק. לאחר הפניה, כאשר נסע לכוון זבוטינסקי, בנתיב הימני לא מדובר בנת"צ יש שם גם תחנות אוטובוס וגם נתיב עצירה של מכוניות. לדבריו, רכבים שבאים ממזרח למערב לא יכולים להמשיך בנסיעה ישרה ולהיכנס לנתיב, אלא נופלים על הנתיב השני, שגם הנתיב השני מימין, הוא נת"צ. הנאשם ידע שהוא צריך לפנות ימינה לנתיב השני ולהשתלב מהר לשלישי כיוון שהנתיב השני הוא נת"צ, כאמור. הנאשם טען כי ממקום עמידת השוטר הוא לא יכול היה להבחין בו כיוון שיש מכשולים בשטח המסתירים את הנאשם לדברי הנאשם השוטר לא יכול היה לעמוד במקום בו הוא טען כי הוא עמד. במרחק של כ - 40 מטר מהצומת, יש שלוש תחנות אוטובוס, טרמפיאדות עם תחנה, שזה תופס 25 מטר לערך, המיקום שהוא עצר את הנאשם היה בין התחנה השלישית לרביעית.

בחקירה נגדית, טען הנאשם כי בהמתנה לאור הירוק חצה הנאשם את מעבר החצייה כיוון שקטנועים הגיעו מאחוריו ולא היה היכן לעמוד. עוד טען הנאשם כי "היו הולכי רגל, השאלה היכן..." וכן כי כאשר הוא פנה הולכי הרגל טרם החלו לחצות. לדברי הנאשם "אני למעשה עברתי את המעבר כבר עם חצי מהקטנוע שהם החלו את ההליכה בקושי."

לאחר ששמעתי את הצדדים, השתכנעתי כי עדות השוטר היא אמת.

הנאשם חלק על שני דברים. הראשון, טען הנאשם כי לא היה לשוטר שדה ראיה לראות את הנאשם מבצע את העבירה והשני לא היו הולכי רגל שאותם סיכן הנאשם.

לעניין שדה הראיה, הציג הנאשם מספר תמונות בבית המשפט נ/4 נ/6. בית המשפט, חייב לציין כי כל התמונות שהוגשו בבית המשפט הן מנקודת המבט של רוכב האופנוע ולא מזווית הראיה של השוטר, אף שהנאשם העלה סברה, מהו מקום עמידתו של השוטר. לעניין סברת הנאשם למקום עמידת השוטר. הרי, שמדובר בסברה בלבד הנאשם לא טען בשום שלב מה היה מקום עמידת השוטר, שעה שראה אותו מבצע את העבירה אלה טען כי השוטר יכול היה לעמוד רק בין התחנה השלישית לרביעית מקום בו יכול היה לחנות את הקטנוע שלו. סברה זו אין לה על מה לסמוך, שכן השוטר ציין כי חנה את הקטנוע שלו ואכף רגלית. בנסיבות אלו ניתן לקבוע כי השוטר יכול היה להיות נייד ברחוב. עוד אציין כי מהתמונות שהוגשו בבית המשפט המכשולים שמתאר הנאשם הינם מכשולים הנמצאים על המדרכה אולם אינם מסתרים את שדה הראיה בשום צורה את הכביש, כיוון שהשוטר העיד כי עמד על הכביש והנאשם נסע על הכביש הרי שלא היה דבר שהסתיר לו את הנאשם. עוד אציין כי השוטר העיד כי הנאשם נכנס לצומת מהנתיב השני, דבר שאישר הנאשם. כיוון שבמקום ארבעה נתיבים לפי התמונות שהגיש הנאשם ניתן לקבוע כי השוטר ראה את הנאשם לפני כניסתו למעבר החצייה והוא לו בדה מליבו את הנסיעה על הנתיב השני, דבר שאושר כאמור הנאשם. לאור כל האמור ניתן לקבוע כי לשוטר היה שדה ראיה לנאשם.

הטענה השנייה כי הולכי הרגל לא ירדו לכביש. טענה זו אין בידי לקבל. ראשית הנאשם בגרסתו בדו"ח טען כי " הם עוד לא ירדו", בדיון ההקראה טען הנאשם "הולכי רגל לא ירדו בכלל לכביש", בעוד בבית המשפט טען הנאשם "אני למעשה עברתי את המעבר כבר עם חצי מהקטנוע שהם החלו את ההליכה בקושי". בגרסה זו הולכי הרגל כבר ירדו לכביש אך היו רחוקים מהנאשם. הגיונם של דברים שהולכי רגל שעה שנדלק להם אור ירוק יורדים לכביש. בנוסף, בנסיבות בהן תיאר השוטר את מיקום הולכי הרגל על מעבר החצייה בקן השלישי. העובדה כי בכיוון הנאשם דלק רמזור הנותן עדיפות להולכי הרגל על מעבר החצייה. על כך לא חלק הנאשם. היה על הנאשם לפעול לפי התמרור כאמור ולא לנסוע, כאשר הולכי הרגל ירדו לכביש, גם עם לדעתו הוא לא סיכן אותם. לאור כל האמור, אני מעדיף לקבל את גרסת השוטר על גרסת הנאשם.

לעניין בקשת התביעה להרשיע את הנאשם בעבירה נוספת של חציית הצומת באור אדום. הנאשם אכן הודה כי עמד מעבר לקו העצירה שעה שדלק ברמזור אור אדום. אולם לא הובאה לבית המשפט שום ראיה לגבי מועד חלוף הנאשם על קו העצירה. בנסיבות אלו אין די לצורך הרשעה.

סוף דבר, בהישעני על עדות השוטר, לו אני מאמין, ולאחר שהזהרתי עצמי כי מדובר בעדות יחידה. אני מרשיע את הנאשם בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום.

 ניתנה היום,  יט' תמוז תשע"ב , 09 יולי 2012, במעמד הצדדים התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: